ספר במדבר איננו משופע במצוות רבות, ומה הסיבה שבכל זאת הוא נכנס כחומש בתוך התורה?
האם כדי שנקרא סיפורים על נדודינו במדבר ארבעים שנה?

אומרים חכמינו שמעשי אבות סימן לבנים. אם לא נלמד מקורות עמנו במדבר, הרי יצא שכרנו בהפסדנו.

פרשת במדבר תשפ"ב אוהל יצחק

---------------------------------------------------------------------

שבת שלום

מחר בע"ה נתחיל לקרוא את חומש במדבר, הנקרא חומש הפקודים, ומחר בערב בע"ה, כ"ח באייר יום ירושלים.

בימים אלו שבין פסח לשבועות, יש בי רגשות מעורבים, בין השקפת עולמי, להשקפת עולמם של חוגים אחרים בעם ישראל. מחד שמחה, אהבה, אמונה ותקווה על גאולת עם ישראל, ומאידך בלבול, תסכול, עצב ולעיתים אף כעס.

• מחד, נראה שעלינו לשמוח בימי אביב אלו, שנקראים חול המועד ארוך, ושבהם אנו מתכוננים לחתונת כנסת ישראל עם הקב"ה, ואנו סופרים כל יום ויום, בציפייה ליום הגדול של קבלת הכתובה שלנו, התורה, מאת הקב"ה. אך מאידך, אנו מצווים להתאבל על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה.

• אנו אומרים הלל בימי העצמאות ויום ירושלים, ויש האומרים תחנון, בימים אלו.

• אנו מניפים בגאווה את דגל הלאום, כפי המופיע בפרשתנו, שנראה בהמשך, ובפרשת בהעלותך, ויש השוברים, שורפים דגלים אלו המסמלים אצלם, מעשי גויים.

• אנו עומדים בחרדת קודש בזמני הצפירה, בימי הזיכרון, כפי שמופיע בפרשת בהעלותך: "וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת", או בספר עמוס: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?" ויש הממשיכים ללכת בזלזול, כי להבנתם זה מעשי גויים.

 

• לפי השקפת עולמי, כשאנו רואים כי נתגשמה נבואת זכריה: "עֹוד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ", איננו יכולים להמשיך ולומר "וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה.
  הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ. וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ. וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב". 

פניתי בנושא זה, לרבנות הראשית ולרב שמואל אליהו, ואמרתי שאני מרגיש כשקרן וככפוי טובה, לומר מילים אלו בנוסח הזה, ומבקש שהרבנות תשנה את הנוסח. תשובת הרבנים הייתה, שהכוונה היא על חורבן בית המקדש, וכל עוד שלא נבנה, לא ניתן לשנות. הרב שמואל אליהו ענה לי כנ"ל, אך הסכים אתי, שאני יכול להמשיך לומר, את הנוסח של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, העיר שהייתה חרבה ושוממה...

 

כעת נחזור לפרשת הדגלים המופיעה בפרשתנו, פרשת במדבר, ובפרשת בהעלותך, וננסה לעניות דעתנו, לקשר אותה ופרשיות נוספות בחומש זה, לתהליך הגאולה, שבו אנו נמצאים בדורנו.

בפרשת במדבר פרק ב' כתוב:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

​

במדרש (תנחומא במדבר פי"ד, וכן במדרש רבה), מבואר 'שכיון שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים, והיו עשויין דגלים דגלים, וכיון שראו אותן ישראל שהיו עשויין דגלים, התחילו מתאווים לדגלים, אמרו ולואי שאנו נעשין דגלים כמותן, אמר להם הקב"ה, התאוויתם בדגלים, חייכם הריני עושה משאלותיכם. מיד הקב"ה הראה אהבתו לישראל, ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. והרי לנו, כי ענין גדול ונשגב יש בדגלים אלו, וכלל ישראל חמדו לכך מאחר וראו את מלאכי השרת שוכנים כבוד באופן זה. ובזוה"ק מבואר בענין יותר פנימי, כי ענין הדגלים נעוץ בסוד 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא', שבשעת מתן תורה, זכו כלל ישראל להתבונן בסדר המלאכים, איך הם מסודרים על פי קווי ימין ושמאל ועל דבר זה נתקנאו, כי אף הם רוצים בכך, והקב"ה אכן מילא משאלותם. והנה עינינו הרואות על פי הנ"ל, כי ענין הדגלים בשורשם עדיין קיים גם בימינו.

 

מאז הניצחון במלחמת ששת הימים, יש בי הרגשה שגאולת עם ישראל בתקופתנו, עולה על גאולת מצרים. ורק כעת, לאחר ששמעתי את הרב אורי שרקי אומר זאת, אני מעז לשתף אתכם בזה:

​

אומר הנביא ירמיהו בפרק ט"ז, ובפרק כ"ג בשינוי קל:

לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כִּי אִם-חַי ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.

(בפרק כ"ג הסיום הוא בשינוי קל: אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם).

​

• ממצרים יצאנו מארץ אחת, בגאולתנו זאת יצאנו ממאה ועשרים מדינות.

• ממצרים יצאנו לאחר 210 שנים. בגאולתנו זאת יצאנו לאחר 1900 שנים.

• ממצרים יצאנו על ידי ניסים גלויים, ועל ידי שינוי הטבע, בגאולתנו זאת יצאנו בניסים סמויים, וללא שינוי הטבע.

• לאחר יציאת מצרים גלינו שוב ושוב. ובגאולה זו הובטח לנו שלא נשוב לגלות.

 

יש לזכור את המצב בו היינו נתונים לאחר השואה האיומה, כששערי הארץ ננעלו בפנינו, ושבעה עמים תקפו אותנו לאחר עזיבת הבריטים את הארץ. איזו סיבה הייתה שהצלחנו לעמוד מולם, ואף להביא למנוסת חלק גדול מתושביה הערבים?

בספר "הנבואה", מובאים הדברים הבאים, ואני מצטט:

"מול ישראל עמדו מצרים, סוריה, ירדן, עירק, לבנון וערב הסעודית. וכן צבא ההצלה של קאוקג'י וצבא ההצלה של ערביי ישראל, שקיבל את כל העמדות הטובות, כל המחנות וכל עודפי הנשק והתחמושת של הצבא הבריטי שעזב.

​

לעם ישראל באותה שעה לא היו מטוסים, רק טנק אחד ושתי שריוניות שגנבו ממחסני הצבא הבריטי. למדינות ערב היו 50 טנקים ו – 200 שריוניות נושאות תותח. למדינות ערב היו 140 תותחי שדה, ולישראל 5. למדינות ערב היו 200 תותחי נ"מ ולישראל 24.

​

למדינות ערב היו 60 מטוסים ו – 14 מפציצים, ולישראל אפילו לא אחד.

​

כל מדינות העולם הטילו אמברגו נשק חמור וקפדני על מדינת ישראל.

​

עם קום המדינה, אוכלוסיית ישראל מנתה 650,000 אנשים, נשים וטף, כשליש מהם ניצולי שואה, ואילו אוכלוסיית מדינות ערב הייתה פי 50 לפחות.

​

מול יתרון כזה, כל המומחים בעולם היו בטוחים שתבוסתה של מדינת ישראל הצעירה, היא רק עניין של זמן.

אין פלא שהעולם כולו הוכה בתדהמה כאשר התברר, שלא זו בלבד שמדינת ישראל לא הובסה, אלא היא הכתה את אויביה שוק על ירך. זה מה שאמר יהושע (פרק כ"ג) לעם ישראל:

​

" וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים; וְאַתֶּם, לֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.  אִישׁ-אֶחָד מִכֶּם, יִרְדָּף-אָלֶף כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם,  הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם".

​

לסיכום

ספר במדבר איננו משופע במצוות רבות, ומה הסיבה שבכל זאת הוא נכנס כחומש בתוך התורה? האם כדי שנקרא סיפורים על נדודינו במדבר ארבעים שנה?

אומרים חכמינו שמעשי אבות סימן לבנים. אם לא נלמד מקורות עמנו במדבר, הרי יצא שכרנו בהפסדנו. די לנו אם נקרא את פרשת המרגלים, בפרשת שלח לך, (במדבר י"ד) שבה כעס הקב"ה כעס רב על הוצאת הדיבה של המרגלים על ארץ ישראל:

עַד מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים, עָלָי; אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי--שָׁמָעְתִּי. אֱמֹר אֲלֵהֶם, חַי-אָנִי נְאֻם ה', אִם-לֹא, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי:  כֵּן, אֶעֱשֶׂה לָכֶם.  בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה:  אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם, עָלָי.  אִם-אַתֶּם, תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ--כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן.  וְטַפְּכֶם--אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, לָבַז יִהְיֶה:  וְהֵבֵיאתִי אֹתָם--וְיָדְעוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ.  וּפִגְרֵיכֶם, אַתֶּם--יִפְּלוּ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה".

​

לפי השקפת עולמי, אנו צריכים לומר תודה עכשיו, על תהליכי הגאולה המתרחשים לנגד עינינו, ולמשוך על ידי כך, עוד ישועות, ולא לחכות קודם כל לגאולה השלמה, ואז לומר תודה.

​

אנו צריכים לזכור את המושג המובא במסכת ברכות ה' ע"א: 

"ארץ ישראל נקנית ביסורים", ואם נלמד להעריך את המדינה שבה אנו חיים כיום, למרות כל הייסורים, פה ושם,

וננסה לראות את המאחד בינינו ולא את המפריד, נזכה להגיע להבטחת הנביא ירמיהו בפרק מ"ו:

" וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל--כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד. אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם ה', כִּי אִתְּךָ, אָנִי:  כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה..."

​

ואת מה שנאמר בהפטרת השבוע, (הושע ב'):

"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל-חָי... וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה... וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.  כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת ה'".

​

שבת שלום.

​

שלום ביטון​